<h1>תוספות רי"ד על תענית</h1>
<h2>דף ב:</h2>
מלולב גמר לה מה לולב ביום אף הזכרה נמי ביום או דילמא מניסוך המים גמר לה מה ניסוך המים מאורתא אף הזכרה נמי מאורתא. פי' הלולב וניסוך המים באים לרצות, ואיבעיא לן מהיכא למד ר' אליעזר, מלולב גמר לה ואין מזכירין אלא מיום טוב הראשון ולא מלילי י"ט הראשון, דומיא דלולב שאינו ניטל אלא ביום ולא בלילה, וכיון שהתחיל להזכיר ביום שוב אינו פוסק. או דילמא מניסוך גמר לה והניסוך אע"פ שלא היו מנסכין אלא ביום מ"מ מן הלילה היו מתעסקים בו במילוי המים, כדתנן בפ' החליל (סוכה דנ"א ע"ב) קרא הגבר תקעו והרעו ותקעו, ואע"פ שאין חליל של בית השואבה דוחה י"ט, נהי שלא היו מכים בחליל ותוקעים בשופרות, מ"מ העסק שהיו עוסקין בכל הלילות היו עושים גם בלילי יום הראשון למלאות המים מן השילוח ולהביאם בעזרה מקרות הגבר, והלכך מתחילין להזכיר מלילי י"ט הראשון.
<h2>דף ד.</h2>
סברוה שאלה והזכרה חדא מלתא הוא. פירוש אע"ג דמפיק לה בלשון שאלה, סברו לומר דהאי שאלה הזכרה היא, דהא תנן לקמן (י'.) בג' במרחשון שואלים את הגשמים אלמא משמע דשאלה קמיתא הזכרה היא. מאן תנא אמר רבא ר' יהושע היא. ולא גרסינן דאמר משעת הנחתו, אלא הוא ר' יהושע דמתני' בר פלוגתיה דר' אליעזר.
<h2>דף ח.</h2>
רב אדא בר אהבה הוה מסדר מתני' כ"ד זמנין כנגד תנ"ך ועייל לקמיה דרבא. כאן מוכח שהיה רב אדא בר אהבה תלמידו של רבא ולקמן בפ"ג (ד' כ' ע"ב) אמרו דרב ושמואל ורב הונא הוו סמכי בזכותיה דרב אדא בר אהבה, ש"מ תרי רב אדא בר אהבה הוו, ועיין מה שכתבתי בפ' לא יחפור במהדורא תניינא (ת"י וכ"כ התוס' בקדושין ד' ע"ב ע"ב).
<h2>דף יג:</h2>
אלא שזה מתפלל ח"י וזה מתפלל י"ט. פי' המורה סתם תפלה קרוי ח"י דברכת המינים ביבנה תקנוה כדאמרי' בברכות (ד' כ"ח ע"ב), ואינו נ"ל דכיון דשמואל הקטן תיקנה היאך שונה התנא ח"י, ונ"ל דלהכי תני ח"י כדתניא בתוספתא במס' ברכות בשלהי פ"ג ח"י ברכות שאמרו חכמים כנגד חי הזכרות שבהבו לה' בני אילים וכולל של מינים ושל פושעים במכניע זידים ושל זקנים ושל גרים במבטח לצדיקים ושל דוד בבונה ירושלי', ואם אמר אלו לעצמן ואלו לעצמן יצא, ומייתי לה בירוש' בפ' היה קורא (ה"ד) ובפ' תפלת השחר (ה"ג), מוכח מכאן דלאחר שתיקנו ברכת המינים מונה אותם התנא ח"י. וטעמא דמלתא שהיו כוללים של דוד בבונה ירושלים. וכך אתה מוצא בקרובות שנתקנו על ח"י ברכות בפורים וביום הושענא ובי"ז בתמוז ובי' בטבת הוא כולל של דוד בבונה ירושלים (ת"י ועיין במדרש רבה ובתנחומא סוף פרשת קרח על פסוק ונשלמה פרים שפתינו אמרו ישראל רבש"ע בזמן שבהמ"ק קיים היינו מקריבים קרבן ומתכפר ועכשיו אין בידינו אלא תפלה, טוב בגימטריא י"ז, תפלה י"ט ברכות הוצא משם ברכת המינין שתיקנוה ביבנה וכן צמח דוד שתקנו אחריו עכ"ל) אבל התלמוד שלנו מוכיח שאנו מברכים של דוד בפני עצמה ושל בונה ירושלים בפני עצמה, דהכי אמרי' בפ' הקורא את המגילה למפרע (י"ז:) שמסדר שם כל ח"י ברכות ומונה ברכת הצדיקים ואחריה בונה ירושלים ואחריה ברכת דוד, ואע"פ שבתחילה אמר ח"י, דאמרי' התם תפלה מנלן, פירוש שאם אמרם למפרע לא יצא, דתניא שמעון הפקולי הסדיר ח"י ברכות לפני ר"ג על הסדר ביבנה וא"ר ירמיה ואיתימא ר' חייא בר אבא ואמרו לה במתניתא תנא ק"ך זקנים ומהם כמה נביאים תקנו ח"י ברכות על הסדר, ואח"כ הולך ומונה י"ט, א' אבות, ב' גבורות, ג' קדושת השם, ד' חונן הדעת, ה' השיבנו, ו' סלח לנו, ז' גאולה, ח' רפואה, ט' ברכות השנים, י' קבוץ גליות, י"א השיבה שופטינו, י"ב ברכת המינים, י"ג על הצדיקים, י"ד ברכת ירושלים, ט"ו ברכת דוד, ט"ז שומע תפלה, וג' אחרונות, הרי י"ט, ואחר שהוקבעה ברכת המינים בימי ר"ג כדאמרי' בפ' תפלת השחר (דף כ"ח ע"ב) ר"ג אומר בכל יום מתפלל אדם ח"י, ומקשה תלמודא הני ח"י י"ט הויין, אמר ר' לוי ברכת המינים ביבנה תקנוה, ת"ר שמעון הפקולי הסדיר ח"י ברכות על הסדר לפני ר"ג, א"ל ר"ג לחכמים כלום יש כאן אדם שיודע לתקן ברכה למינים ירד שמואל הקטן ותקנה, ואע"ג שתיקן שמואל הקטן ברכת המינים לא היו אומרים אלא ח"י ברכות שהיו כוללים ברכת דוד בבונה ירושלים כדתניא בתוספתא דברכות. אבל התלמוד שלנו סובר כדתני בההיא ברייתא ואם אמר אלו לעצמן ואלו לעצמן יצא, וכך נהגנו אנו כתלמוד שלנו שאנו מברכים י"ט ברכות, של דוד בפני עצמה ושל בונה ירושלים בפני עצמה. והכי אמרי' בפ' ערבי פסחים (קי"ז:) אמר רבא בר שילא בצלותא מצמיח קרן ישועה בהפטרתא מגן דוד, ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ תני רב יוסף זה מגן דוד, אלמא מברכים מצמיח קרן ישועה במלכות בית דוד ואינו כוללה עם בונה ירושלים. ופליגי בהא תלמוד שלנו עם תלמוד ירושלמי, דבפ' בתרא דר"ה (ה"ו) גרסי' בירו' ר' בא בשם ר' אבא בר רב הונא בתפלה הוא אומר אלהי דוד ובונה ירושלים בנביא הוא אומר אלהי דוד ומצמיח ישועה. והכי גרסי' נמי בפ' תפלת השחר בירוש' (ה"ה), בנוי לתלפיות תל שהכל פונים לו תל שכל הפיות מתפללים עליו, בברכה וק"ש ובתפלה, בברכה בונה ירושלים, בק"ש פורס סוכת שלום ומנחם ציון ובונה ירושלים, בתפלה אלהי דוד ובונה ירושלים, אלמא תלמוד שלנו סובר שאינו כוללן ותלמוד ירוש' סובר שהוא כוללן, ועוד פליגי בהא, דתלמוד ירוש' סובר שמברכים אלהי דוד, ובפ' חלק (דף ק"ז ע"א) בהלכה וד' הדיוטות גרסי' אמר רב יהודה אמר רב לעולם לא יביא אדם עצמו לידי נסיון שהרי דוד הביא עצמו לידי נסיון ונכשל מיד, אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואין אומרים אלהי דוד אמר לו לדידהו נסינא יתהון וכו' אלמא כי אין אומרים אלהי דוד, ולפי דברי הירוש' הרי אומרים אותו בבונה ירושלים. ועוד מאי דתני רב יוסף ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ זה מגן דוד למה לא אמר זה אלהי דוד ובונה ירושלים, אלא ש"מ התלמוד שלנו סובר שאין מזכירים אלהי דוד כלל, הלכך טעות הוא לאומרו, ואפילו לדברי הירוש' שאומרים אותו הני מילי בכולל ברכת דוד עם בונה ירושלים, אבל אנו שאנו עושים כפי התלמוד שלנו ואין אנו כוללים אלא מברכים בברכת דוד מצמיח קרן ישועה, הדיטות גדולה היא לומר אלהי דוד בבונה ירושלים, שבברכתו אין אומרים אלהי דוד והיאך נאמר אותו בברכת ירושלים, אם יש לאומרו נאמר אותו בברכתו ואל נחתום מצמיח קרן ישועה אלא אלהי דוד, אלא ודאי בורות וטעות הוא לאומרו כלל, כי כל היכא דפליגי תלמוד בבלי עם תלמוד ירוש' הלכה כתלמוד בבלי, כ"ש שאנו עושים כתלמוד בבלי שלא לכלול ואנו חותמים בברכת דוד מצמיח קרן ישועה, מה טיבו של אלהי דוד בבנין ירושלים (ת"י דברי הרב ז"ל הביאם מר אבי זלה"ה בס' בית יצחק כ"י על ש"ע או"ח (סוף סימן קי"ח) ופלפל עליהם באורך וברוחב).
<h2>דף טו:</h2>
מעשה בימי ר' חלפתא ובימי ר' חנניא בן תרדיון שירד אחד לפני התיבה ואמר כל הברכה כלה וענו אחריו אמן תקעו הכהנים תקעו מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה הריעו בני אהרן הריעו מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה וכשבא דבר אצל חכמים אמרו לא הי' נוהגים כן אלא בשערי המזרח בהר הבית. ראיתי למפרש אחד שפירש שזה השינוי עשה ר' חלפתא, שלאחר הברכה אמר מי שענה וכו' ואמרו לו חכמים לא היו נוהגים כן אלא בשערי מזרח במקדש, אבל בגבולין אומרים העניות קודם הברכות כדאמרינן לעיל, ואינו נ"ל פירוש זה, דמה טעם יש בזה השינוי, שבירושלים אומרים הברכות קודם לעניות ובגבולין אומרים העניות קודם לברכות, מלתא בלא טעמא היא. ונ"ל שאע"פ שבר' חלפתא מקדים הברכות לעניות לאו דוקא, אלא הכין פירושא אמר כל הברכה וענו אמן ואח"כ היו תוקעים וגם היה אומר מי שענה את אברהם בהר המוריה, ומיהו קודם הברכה כדכתיבית לעיל, ולעולם השינוי לא היה אלא שהיו תוקעים בשופרות כדפרישית בראש השנה בפ' ראוהו ב"ד במהדורא תניינא. א"נ י"ל מפני שהיו תוקעים כדי שלא תהא התקיעה בכדי היו אומרים העניות אחר התקיעות, ומפני זה שינה ר' חלפתא הסדר. ומיהו חכמים שתפשוהו על התקיעות תפשוהו, כדתניא בפ' ראוהו ב"ד (כ"ז.) שלא הי' תקיעות בגבולין. ומאי דאמרן בפירקין דלעיל (דף י"ד ע"א) במה מתריעין רב יהודא אמר בשופרות, נ"ל, דבירושלים קאמר, אבל בגבולין בחצוצרות כדמפרש התם בברייתא.
<h2>דף טז.</h2>
מאי הר המורי' הר שיצאתה ממנו הוראה לישראל. פי' המורה כי מציון תצא תורה זו לשכת הגזית שבה עמדו נביאים המוכיחים את ישראל. פי' [אחר] הר המוריה הר סיני. ופי' קמא נ"ל עיקר, דכתיב בדברי הימים (ב' ג' א') ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד בגורן ארנן היבוסי, (אלא) [אלמא] מוכח כי הר המוריה היא ירושלים (ת"י גם מהרש"א בחי' אגדות הצריך עיון על פי' א' מכח פסוק זה יע"ש), וי"ל הר הבית קורא הר המוריה, או י"ל כל הר ירושלים קורא מוריה, ובמקום שנעקד יצחק שם היה המזבח, והוא שאמר אברהם אשר יאמר היום בהר ה' יראה (בראשית כ"ב י"ד), שבהר הזה היו מתקבצים כל ישראל בג' רגלים דכתיב בהו (דברים ט"ז ט"ז) ג' פעמים בשנה יראה כל זכורך, אבל קשה קצת שהמקראות אינם מוכיחים כן, דכתיב (בראשית כ"ב ב') ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך, מוכיח שלא היה יושב שם וכל ההרים ששם נקראים ארץ המוריה וכתיב וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק, ואילו היה הר הבית שבתוך ירושלים ידוע היה, ועוד שאמר לנעריו שבו לכם פה עם החמור (בראשית כ"ב ד') אנה הושיבם שהר המוריה היה בתוך עיר ירושלים, ועוד שראה איל אחד נאחז בסבך וכי בתוך העיר היה יער, מכל זה מוכח שלא היה עיר ויישוב שם, ואין לומר שאח"כ נבנית ירושלים שם, שהרי קודם זה המעשה כתיב (בראשית י"ד, י"ח) ומלכי צדק מלך שלם ומתרגמינן מלכא דירושלים. וי"ל שהר הבית שבתוך ירושלים לא היו בתים בנוים בו אלא כמו יער היה שהיו צומחים בו אילנות שהרי אף בימי דוד גורן היה ולא היו בתים בנוים בו וכל ההרים שסביבות ירושלים נקראים ארץ המוריה על שם ירושלים.
<h2>דף יט:</h2>
תניא אידך ר' שמעון בן אלעזר אומר אף על הספיחים מתריעים בשביעית מפני שיש בהם פרנסה לעניים. פי' י"ל דפליגי בפלוגתא דר"ע ורבנן, דר"ע סבר ספיחים אסורים בשביעית אך ספיחי אילנות, ורבנן סברי כל הספיחים מותרים, כדכתיבית בפ' מקום שנהגו (נ"א:) במהדורא תליתאה, ורשב"א ס"ל כדרבנן ורשב"ג ס"ל כר"ע, ומש"ה קאמר מתריעים על האילנות דוקא ולא על הספיחים.
<h2>דף כ.</h2>
ת"ר כשם שנקדמה לו חמה ליהושע כך נקדמה לו חמה למשה ולנקדימון בן גוריון. אי קשיא אמאי לא מני חזקיהו ויעקב, י"ל שלחזקיהו היה תשלומין ליום שקיצר במות אחז כדכתיב (ישעיה ל"ח ח') הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז, וכן ביעקב שמה ששקעה בעבורו זרחה בעבורו, אבל אלו הג' היו בלא תשלומין.
<h2>דף כב:</h2>
או דילמא לאו הודו לו כלל. אי קשיא לך והא תנן לעיל (דף כ' ע"א) וכן עיר שיש בה דבר מתריעין, והיכי פליגי עליה אפי' בחול, תשובה, שמעון התימני היה סובר דעיר שיש בה דבר מתריעין עליה שאר עיירות הסמוכות לה אפי' בשבת דומיא דעיר שהקיפוה גוים וספינה המיטרפת בים, וחכמים לא הודו לו אפי' בחול שיתריעו עליה שאר עיירות, אבל הוא בעצמה ודאי מתרעת, וכן עיר שיש בה דבר אותה העיר מתענה ומתרעת וכו'.
<h2>דף כג.</h2>
א"ר יוחנן כל שנותיו של אותו צדיק היה מצטער על הפסוק הזה בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים וכו'. כאן מוכח שזהו חוני המעגל שהוא מוזכר במתני' (י"ט.), אבל בירוש' אומר שחוני המעגל דמתני' הי' בן בנו של זה חוני המעגל שישן ע' שנה, דה"ג התם (ה"ט) אמר ר' יודן בר גדייה אהך חוני המעגל בר בריה דחוני המעגל הוה וסמיך לחרבן ביהמ"ק הוה נפק (מעלוי) [לטורא לגבי פעליי] עד דו תמן נחית מיטרא ועל למערתא ונם ודמך עד דחרב ביהמ"ק ואתבני תניין, לסוף שבעין שנין איתער משנתיה נפק ואשכח עלמא מחלף, זאני דכרמין הות עבידא זיתין זאני דזיתין הות עבידא כרמין, עאל למדינתא אמר לון מה קלא בעלמא, [וכו']. אמרין ליה ומי את, אמר להון אנא חוני המעגל, אמריין ליה שמועין אנא דהוה עלל לעזרה והיא מנהרא, עאל ואנהרה וקרא על גרמיה בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים.
<h2>דף כו.</h2>
בשלשה פרקים בשנה וכו' עד ובנעילת שערים. פירש המורה נוהגים היו להתפלל תפילת נעילה בכל תעניותיהם כדרך יוה"כ, וכך עיקר כמו שפירש, דמדקא בעי בגמ' (כ"ו:) בתעניות ובמעמדות מי איכא מוסף מכלל דנעילה פשיטא ליה דאית בהו וה"ג בירוש' על מתני', את ש"מ תלת, ש"מ שמתענים במעמדות, וש"מ מתפללים ארבע, וש"מ אין נשיאות כפים בלילה אלא ביום אלמא ד' תפלות היו מתפללים כמו ביוה"כ, ובפ' תפלת השחר גרסי' בירוש' (ה"א) ר"ח שחל להיות בתענית אע"פ שאין נעילה בר"ח מזכיר של ר"ח בנעילה, ובפירקין תני לקמן כל יום שיש בו מוסף אין בו מעמד נעילה, הא לך בפירוש שהיו מתפללים נעילה במעמדות, ובפ' מקום שנהגו (פסחים דף נ"ד ע"ב) גרסי' אמר רבי יוחנן ט"ב אינו כתענית צבור, ומסיק מאי אינו כתענית צבור לתפילת נעילה, פי' דבתענית צבור איכא נעילה ובט"ב ליתא נעילה, והאמר ר' יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו התם רשות הכא חובה, אלמא חובה היא בתענית צבור להתפלל תפילת נעילה, והכי אמרי' נמי בפ' הקורא את המגילה עומד (דף כ"ב ע"א) איבעיא להו תענית צבור בכמה, ר"ח ומועד הוא דאיכא קרבן מוסף, אבל הכא דליכא קרבן מוסף לא, או דילמא הכא נמי איכא מוסף תפלה, ופי' מוסף תפלה היא צלותא יתירתא שמתפללים תפלת נעילה בתענית צבור, אבל המורה פי' שם מוסף תפלה ברכה יתירה של ענינו, ואינו נ"ל שבעבור ברכה אחת נוסיף אדם אחד בקריאה, אלא ודאי על תפלת נעילה קאמר כדפריש הכא.
<h2>דף כז.</h2>
ת"ר כ"ד משמרות בירושלים. כך כתוב בכל הספרים וכך עיקר, והסיפא מפרשת הרישא דקתני הגיע זמן המשמר לעלות חצי המשמר עולה לירושלים וחצי המשמר עולה ליריחו, וזהו פירושו, כ"ד משמרות היו עולים בירושלים וי"ב מהם ביריחו, כלומר חציים עולים לירושלים וחציים ליריחו ולאו דוקא י"ב משמרות דלעולם לא עלתה משמרה שלימה לא בירושלים ולא ביריחו אלא חציים לכאן וחציים כאן אלא האי י"ב כמו חציים הוא, שכ"ד חצאי משמרות היו עולים בירושלים וכ"ד חצאי משמרות ביריחו כדי שיהיו אלו שביריחו מספקין מים ומזון לאלו שבירושלים.
ת"ר ד' משמרות עלו מן הגולה ואלו הן ידעיה חרים פשחור ואמר. כתב המורה ומיבעיא לי דפשחור ואמר לא כתיבי גבי כ"ד משמרות. ואני חפשתי ומצאתי אמר במשמרת ט"ז (דה"י א' כ"ד י"ד) ופשחור לא מצאתי, וי"ל אדם גדול היה ונקראת כל המשמרה על שמו ומאותן הכ"ד משמרות היה.
<h2>דף כז:</h2>
חלקום והעמידום על כ"ד ובללום ונתנום בקלפי בא ידעיה ונטל חלקו וחלק חביריו שש [וכו'] וכן פשחור וכן אמר. פי' מכל משמרה ומשמרה שבאלה ד' משמרות חלקום ועשאום שש משמרות, ועשו מאלה הד' כ"ד. ומה שאמר בללום ונתנום בקלפי פי' לא שבללו כל הכ"ד ונתנום בקלפי שהרי ידעיה עם כל השש משמרות שלו הם קודמים לשש משמרות דחרים וכן דחרים [לפשחור וכן דפשחור] לאמר, ולמה היו רוצים להגריל, דשמא יקדום חרום לידעיה וכן כלם, אלא לא היו בוללים אלא הו' משמרות של ידעיה מי יקדים זה לזה ועשו ו' פתקין, א' ב' ג' ד' ה' ו', ובאו ששה ראשי משמרות ידעיה ושמו ידיהם בקלפי מי שעלה בידו א' היה א' ומי שעלה בידו ב' היה ב' ואחר שהגרילו הו' משמרות של ידעיה והוקבעו כסדרן, היו מגרילים הו' דחרים והיו נקבעים אחריהם, ואחריהם שש דפשחור, ואחריהם שש דאמר, והא דתני בא ידעיה ונטל חלקו וחלק חביריו שש הכין פירושא, בימי דוד לא נטל ידעיה מן הקלפי אלא פיתק[א] א' וזכה בשבוע אחד ועכשיו נטל ששה פתקין וזכה בשבוע שלו ובה' שבועות אחרים הרי שש, והי' מקדים ידעיה ו' שבועות בזה אחר זה, וכן חרים וכן פשחור וכן אמר.
וכך התנו נביאים שביניהם שאפילו יויריב ראש משמרות עולה לא ידחה ידעיה ממקומו אלא ידעי' עיקר ויויריב טפל לו. פי' ידעי' הי' מקריב ששה שבועות ויויריב טפל לו ומתחברים עמם במשמרתם ככהנים אכסנאים ולא שיפיסו עמהם בקרבנות, והיו מתחברים עם שש משמרות ידעיה מפני שידעיה היה שני להם, והוא הדין אם עלו עוד משמרות אחרות היו נעשים טפילה לאותם שהיו סמוכים אחריהם ולא עיקר שיגרילו עמהם שכיון שלא עלו בימי עזרא קנסום ששוב לא יהי' ממנין כ"ד משמרות.
<h2>דף כח.</h2>
פרשה גדולה קורין אותה בשנים וקטנה ביחיד בשחרית ובמנחה נכנסים וקורים על פיהן כקורין את שמע. נ"ל דהכי גרסי' ולא גרסי' במוסף הכא מתרי טעמא, חדא דאין קריאה במוסף אלא בשחרית ומנחה, ועוד דאמרי' לקמן דכל יום שיש בו מוסף אין בו מעמד לא מוסף ולא מנחה, (משני) [משום] הכי נ"ל דלא גרסי' הכא במוסף אלא שחרית ומנחה בלחוד, ומאי דאיבעיא עלה בגמ' הכין פירושה, איבעיא להו היכי קתני בשחרית קורין הקריאות הללו בספר ובמנחה על פיהם, או דילמא הכי קתני בשחרית ובמנחה נכנסים וקורין על פיהם משום דהני פרשיות מיגרס גריסן ולא הצריכום ס"ת, ופשט לי' דשחרית קורין אותם בס"ת כדרך שקורים הצבור קריאותיהם כל השנה כולה בס"ת ובמנחה קורין אותם על פיהם.
כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד שחרית קרבן מוסף אין בו נעילה. פי' המורה אותם שהיו בירושלים לא היו מתפללין על קרבן אחיהם בשחרית לפי שאין פנאי לעשות מעמדם שקורים ההלל ומפני ההלל היו דוחים את המעמד. קרבן מוסף, יום שיש בו קרבן מוסף אין בו מעמד בירושלים בנעילה וכ"ש במנחה הסמוכה למוסף לפי שהי' טרודים במוסף שיש בו להקריב בהמות יותר מבתמיד שהוא אחד אין לך מוסף בלא ב' בהמות ולא היה להם פנאי כלל שהכהנים של מעמד טרודים במוסף וישראלים שבהם היו טרודים לחטוב עצים ולשאוב מים ודוחה אפי' מעמד דנעילה (ואמר ל"ש מעמד על נעילה). וקשה בעיני מאוד פתרון זה לומר שעל אותם של ירושלים מדברת המשנה והטעם מפני שהיו טרודין בקרבן מוסף וקרבן עצים, דהא שחרית ומנחה נמי איכא תמידין, ומאי שנא קרבן עצים מן התמידים, ועוד דעד השתא איירינן וישראל שבאותו מעמד מתקבצין בעריהן, והשתא אמרי' דעל אותם שהיו עומדים בירושלים קאי, ואילו כן היכי לא מפרש התנא בפירוש בירושלים, השתא דתני סתם משמע דארישא קאי. וכך נ"ל דאמעמדות דלעיל קאי, דאילו בירוש' לא היו עושים המעמדות כלל אלא היו עומדים בעזרה על הקרבן ושם מתפללים שיתקבל ברצון והמעמדות לא היו נעשים אלא בערי ישראל והתם קאי, והכין פירושה, כל יום שיש בו הלל כגון חנוכה אין בו מעמד שחרית, שכבוד ההלל דוחה את המעמד כאילו היה יו"ט ואינו דוחה אלא שחרית שלא היו מתקבצים בשחרית, אבל היו מתקבצים במנחה ובנעילה ומתפללים כדפרישית בריש פרקין שהי' מתפללים נעילה בתעניות ובמעמדות, וכבוד ההלל היה [דוחה] מעמד אחד של שחרית. ונ"ל שהמעמדות היו מתענים בחנוכה דהא תנן לעיל (דף ט"ו ע"ב) ואם התחילו אין מפסיקין ולא גריעי מעמדות מתעניות דמטר ולפיכך הי' מתפללים נעילה. קרבן מוסף אין בו נעילה, בעבור כבוד קרבן מוסף, שהיה כמו יו"ט, לא היו עושים מעמד כל עת תפילת מוסף, שתפילת המוספין והקרבת המוספין כל היום, והילכך היה דוחה מעמד דמוסף דידיה ומעמד דנעילה, וכ"ש דמנחה הקודמת לנעילה. ויום שיש בו קרבן עצים דוחה מעמד דמנחה, [מפני שהיו] מקריבים קרבן עצים סמוך למנחה, וקרבן עצים הוא כמו יו"ט ודוחה המעמד שלו, וחזר ר"ע להיות שונה כבן עזאי דקרבן מוסף אינו דוחה אלא מעמד דמנחה וקרבן עצים דוחה מנחה ונעילה, מפני שר"ח דאיכא קרבן מוסף הוא מדאורייתא ואין צריך חיזוק לדחות יותר מן המעמד שלו, אבל קרבן עצים שהוא מדרבנן צריך חיזוק, ודוחה שני מעמדות של מנחה ושל נעילת שערים, כך נ"ל פי' משנה זו.
<h2>דף כט.</h2>
ותניא בכ"ט בסיון שלח משה מרגלים. מכאן מוכח שביום ז' להסגר מרים קודם שנסעו מחצרות שלח משה מרגלים ולמחרת נסעו העם מחצרות ובאו למדבר פארן, שאין לומר שביום ז' להסגרה נסעו, שהרי כתיב (במדבר י"ב ט"ו) והעם לא נסע עד האסף מרים, ומצורע מוסגר כל יום ז' אסור ליכנס במחנה.
